<h1>תניא רבתי סימן מ"ט</h1>
<h2>דף לא.</h2>
בשני ימים טובים הראשונים של פסח מתפללין שבע ברכות. מגן ומחיה והאל הקדוש. אתה בחרתנו וכו'. רצה ומודים. ושים שלום. וחותמין מקדש ישראל והזמנים. ובשבת חותמין מקדש השבת וישראל והזמנים. ואע"פ שאין חותמין בשתים הרי אמרו חוץ מזו שאין אפשר לחתום בענין אחר. ולילי שבת אין מזכירין של יום טוב בברכה אחת מעין שבע, שאלמלא שבת אין שליח צבור יורד לפני התיבה ערבית. וכל שאר ימים טובים דינן שוה בזה. ובשני ימים טובים ראשונים של פסח קורין הלל גמור ומברכין לגמור את ההלל. ואומרין קדיש גמור. ומוציאין ספר תורה וקורין בו חמשה בני אדם. ואם הוא שבת קורין בו שבעה בני אדם. וזהו סדר הקריאות וההפטרות של כל ימי הפסח ביום הראשון קורין בפרשת בא אל פרעה. מן (שמות י"ב) משכו וקחו לכם. עד על צבאותם. אבל בשם רבינו גרשום ז"ל מצאתי שמתחילין מהחדש הזה. עד על צבאותם. ומנהגנו להתחיל מן משכו. ומוציאין ספר תורה אחר. וקורא בו המפטיר פסוקי מוספין בפרשת פינחס. ובחדש הראשון עד סוף הענין. ומפטיר ביהושע בפסח גלגל. (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע. עד אין יוצא ואין בא. ביום טוב שני קורין בפרשת אמור אל הכהנים (ויקרא כ"ב) שור או כשב או עז. עד (שם כ"ג) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. ומפטיר קורא בפסוקין של מוסף כדאתמול. ומפטיר במלכים בפסח יאשיהו (מלכים ב' כ"ג) ויצו המלך. עד וימליכו אותו תחת אביו. ואחרי שקראו בתורה ואמרו ההפטרה מחזירין ספר תורה למקומו. ואומרים קדיש עד לעילא. ומתפללין תפלת מוסף בלחש. ואח"כ מסדיר החזן את התפלה בקול. ואומר מגן, ומחיה, והאל הקדוש, וכתר יתנו לך וכו'. וקרא זה אל זה וכו'. לעומתם קדושה רבא כמו שכתוב בסדורים. ואין אומרים פעמים, ולהיות לכם כו' בקדושה. אלא במוספי שבתות וימים טובים בלבד. אבל במוספי ראשי חדשים וחולו של מועד אין אומרים אותו כלל. וכן מנהג פשוט בידינו. ומה שנהגו לומר בקדושת מוספי שבתות וימים טובים פעמים ולהיות לכם. מצאתי בשם הגאונים ז"ל, לפי שבימי רב נחמן גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע לאלתר, מה עשו חכמים שבאותו הדור תיקנו להבליעה בין כל קדושות, בין בשחרית בין במוסף בין במנחה, בין בחול בין בשבת בין ביום טוב, ומאי הבלעה, רישא שמע ישראל. סיפא אני ה' אלהיכם. ולמה תקנו לאומרה בהבלעה כדי שלא תשתכח קריאת שמע מפי התינוקות. ובקשו רחמים מן השמים. ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר המלך בבית משכבו ובטלה הגזרה. והיו מתפללין על הסדר ופרסו על שמע כתיקנה בפרהסיא. ובקשו לסלקה לאלתר שלא לאומרה. אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל אותה שלא לאומרה כלל. כדי שיפרסם הנס לדורות. אלא נקבע אותה בתפלת המוספין ובתפלת נעילה שאין שם ק"ש כלל, וכן מנהג בשתי ישיבות. וגומר כל התפלה ואומרים קדיש גמור ואין כאלהינו, והולכין לבתיהם לשלום.
